זו הייתה הידלקות ממבט ראשון. נפגשנו במקרה… זה היה פתאומי ולא הבנתי מה קורה איתי.
לא היינו לבד, אז לא ממש יכולתי לגעת… הוא גם לא היה שלי.
הפגישה השניה כבר הייתה מתוכננת. התלבשתי קז`ואל ובאתי עם חברות, הוא בתמורה הפיץ ניחוחות משכרים.
בפעם השלישית כבר הצלחתי לקחת אותו לעצמי למשך כשבוע. הוא היה רק שלי… היינו לבד… רציתי לנצל אותו עד כמה שאפשר לפני הפרידה שהייתה ידועה מראש.
כל יום חיפשתי רעיונות חדשים ומקוריים שנוכל לעשות ביחד. כל יום הוא הפתיע אותי מחדש ביכולות שלו… הלוואי ויכולתי לשמור אותי כשלי…
אחרי שבוע מפנק ביחד, נפרדנו. הוא חזר לביתו ואני נשארתי בודדה בביתי.
את מקומו במטבח אף אחד לא יתפוס… הוא מיוחד כל כך…
התרמומיקס שכמעט היה שלי…
הוא חתיכי, מעוצב ולא תופס הרבה מקום במטבח. כשחושבים על זה, הוא מפנה מקום במטבח והרבה. התרמומיקס הוא מולטיטסקר במטבח: הוא שוקל, חותך, קוצץ, קוצץ תוך כדי בישול, לש, מקציף, מאדה, טוחן תבלינים ובטח יש בו עוד כמה פונקציות ששכחתי או שלא הספקתי להשתמש. דברים שביום יום צריך להשתמש בכמה וכמה מכשירים או סירים אחרים.
הניקוי שלו פשוט. קצת מים וסבון, הפעלה קצרה וזהו – מוכן לשימוש חוזר. ואם ממש עצלנים, אפשר להכניס אותו למדיח.
אז ממה ההתלהבות?
מכל הדברים המדהימים שהוא עושה ובכלום זמן. הוא מפנה זמן והרבה. אין צורך להשגיח על מה שקורה בפנים. ברוב המתכונים, זורקים את הדברים פנימה, בלחיצת כפתור (או עד שלושה) וחצי סיבוב, חומרי הגלם הופכים ליצירה קולינארית חדשה. לא צריך להישאר לידו, אין סכנה שהדברים ישרפו (הטמפ` שקובעים זו הטמפ` שהוא מגיע אליה ולא עובר אותה) וכשנגמר הזמן, הוא "קורא".
מכל הדברים המדהימים שהוא עושה ובכלום זמן. הוא מפנה זמן והרבה. אין צורך להשגיח על מה שקורה בפנים. ברוב המתכונים, זורקים את הדברים פנימה, בלחיצת כפתור (או עד שלושה) וחצי סיבוב, חומרי הגלם הופכים ליצירה קולינארית חדשה. לא צריך להישאר לידו, אין סכנה שהדברים ישרפו (הטמפ` שקובעים זו הטמפ` שהוא מגיע אליה ולא עובר אותה) וכשנגמר הזמן, הוא "קורא".
בשבוע שהוא היה אצלי (אגב, תודה יאיר שהסכמת לקחת את הסיכון ולהשאיל לי אותו), באמת העבדתי אותו כמה שיותר:
ראשית בכדי להתרגל אליו ולפונקציות בו. השתמשתי בו במבחן המעשי שלי ולא יכולתי להיות פתאום מופתעת מאי הצלחה של מתכון.
ראשית בכדי להתרגל אליו ולפונקציות בו. השתמשתי בו במבחן המעשי שלי ולא יכולתי להיות פתאום מופתעת מאי הצלחה של מתכון.
שנית, לבחון אם הוא באמת שווה ושזו לא סתם הידלקות של כיתה ד` (כן הוא שווה!).
שלישית, נותנים לי "צעצוע" לזמן מוגבל ואני לא אנצל אותו עד תום?
באחד הימים השתמשתי ברוב הפונקציות של המכשיר בכדי להכין ארוחה אחת מלאה: שקילה של חומרי הגלם. לישה של בצק כיסונים. קיצוץ חומרי הגלם למילוי הכיסונים. בישול המרק תוך כדי אידוי הכיסונים. קיצוץ ובישול הירקות שבושלו בסלסלה הפנימית בכדי לתת יותר נפח למרק.
התוצאה טעימה לא?
החסרונות: מבחינתי – רק המחיר כ-6000 ₪.
היו מי שאמרו כי נפח הכלי (2 ליטר) קטן להם מדי. כמי שמבשלת בעיקר ל-1 (כלומר לי ), הנפח מתאים בול.
ומה עושים אם רוצים כזה?
יוצרים קשר עם פיין קוק ודואגים להגיע לאחת הסדנאות. קשה לי להאמין שלא תתאהבו.
ואיך אפשר בלי כמה מילים על יאיר פיינברג השף והבעלים של פיין קוק – החברה שמייבאת לישראל את התרמומיקס ועוד פתרונות חכמים, יעילים וחוסכי זמן במטבח:
יאיר מוכר לרובינו בתור הסו שף של סטפן ואלפרדו מקרב סכינים. אבל אל תתנו לזה להשלות אתכם, יאיר הוא הרבה מעבר לזה… נוסף על פיין קוק הוא גם הבעלים של הקייטרינג פיין קוויזן ושותף ביוזמות קולינאריות רבות כמו תערוכת מבשלים 2010.
ולסיום, מתכון לתרמומיקס:
מרק וונטון (שעוד זקוק לקצת שיפוצים ושפיצורים)
לכיסונים:
במקום להכין בצק כיסונים – אפשר לקנות דפי אורז בכמעט כל הסופרים, חנויות הטבע ובחנויות האסיתיות.
למילוי הכיסונים:
500 גרם חזה עוף חתוך לקוביות של כ-3 ס"מ
1 בצל קטן חתוך לרבעים
4 שיני שום
גינגר טרי
1 ביצה
פטרוזיליה
בצל ירוק
• קוצצים את הכל ביחד על מהירות 6 עד שמגיעים לגודל שרוצים (אני אוהבת קצוץ דק).
• לא שוטפים את המיכל וממשיכים.
• מכינים את הכיסונים – שמים ככף מילוי בכל עיגול דף אורז וסוגרים.
למרק:
שמים בתוך הסלסה:
עלי סלרי
גזר חתוך דק ואלכסוני
4 שיני שום
גינגר
פלפל שחור
כרישה
להוסיף למיכל עצמו:
800 גר` מים
שמן סומסום
ככפית אבקת מרק
רוטב סויה
• מסדרים את הכיסונים על גבי הורומה.
• מפעילים את התרמומיקס על מהירות 3.5, טמפ` ורומה, למשך כ-15 דקות, כאשר הורומה מעל.
• בודקים את מצב הכיסונים (אם צריך מורידים) וממשיכים לבשל את המרק עוד כ-5 דקות.
• אם רוצים עוד "טעם ונפח" למרק, בגמר הבישול, שמים את הירקות שבסלסלה בתוך המיכל עצמו וקוצצים במהירות 6 למשך כ-20 שניות.
טועמים ומתבלים על פי הטעם האישי ובתאבון!
28.6.10 – את הפוסט הנ"ל כתבתי בתחילת דצמבר. מאז ההורים שלי פרגנו לי תרמומיקס והחיים שלי במטבח השתנו.
1 מחשבה על “7 ימים של שכרון חושים”
השורה הורודה הרגה אותי.
קנאה 🙂
סגור לתגובות