יונ 292010
 

או רשמים מביקור בלוגרים במפעל סלטי צבר.

את הפוסט הזה כתבתי בסוף פברואר, החלטתי בכל זאת לפרסם אותו כי הוא מאפשר לי לפרגן לכמה אנשים יקרים.

יום שלישי אחה"צ, רכבת צפון, צעקות "מאמי" ו-"איזה מהממת" נשמעות פעם אחר פעם.
יוצרת הצעקות העיקרית היא לא אחרת מהפלפלית הדרום אמריקאית –
אריאלה. האחרות (וגם אני ביניהן) סתם מצטרפות למקהלה הכללית.

מיניבוס עמוס בבלוגריות ובלוגר אחד נוסע דרומה. היעד מפעל סלטי צבר בקריית גת.

את פנינו קיבל ינאי, מנהל המפעל. הוא הסביר לנו בקצרה מה אנחנו הולכות (יסלח לי ששת על השימוש בלשון נקבה, אבל היינו רוב מוחץ של נשים) לראות, קצת על המפעל ולפני שהוכנסו לאולם הייצור – הולבשנו במיטב הקולאקציה החדשה של התעשייה: חלוקים חד פעמיים, רשת לשיער ונעלי בטיחות עם כיפת ברזל (אפילו פרס לבש כזה בזמן ביקור במפעל בצפון – תזכרו מי אמרה לכם את זה ראשונה – זה להיט!). "החבאנו" את התכשיטים, שטפנו ידיים והתחלנו בסיור.
המסלול אותו הלכנו הוא בעצם המסלול הייצור, מרגע כניסת חומר הגלם למחסן ועד יציאתו כסלט.
חומרי הגלם שמגיעים עוברים מיון ותיוג לפני כניסתם למחסן. מסתבר שבצבר יש מקצוע שנקרא חומוסולוג שתפקידו לבדוק את החומוס: כגרגר וכחומוס של ממש.

134276_18

צולם ע"י פאביאן קולדורף
חומוסולוג של צבר על יד מיכלי טחינה גולמית הענקיים.

השלב הבא הוא שלב ההכנות:
קו ההכנות שראינו באותו היום היה של חצילים (וריח המטמטם ליווה אותנו לאורך כל הסיור).
תאמינו לי, שווה להיות ירק במפעל של צבר.
החצילים שראינו (יפים! הלוואי והייתי יודעת איפה לקנות כאלה באיזורי) עברו שג'קוזי של מספר דקות לפני שהוכנסו לתנור לקלייה.

134276_19
צולם ע"י פאביאן קולדורף
החצילים מוכנסים לתנור ענק לקלייה

134276_20
צולם ע"י פאביאן קולדורף

מהתנור החצילים עוברים למסוע ענק ומגניב שבו יש עובדות מקסימות אשר מורידות במיומנות אדירה את הקליפה של החציל:

134276_21
צולם ע"י פאביאן קולדורף

וממשיכים בדרכם להיפך לסלט:

134276_22
צולם ע"י פאביאן קולדורף

בכל שלב ולשלב שראינו קיבלנו הסבר על התהליכים. בצבר הבינו שאין כמו הטעם הביתי ולכן השקיעו המון כסף ומחשבה בחיקוי ובדימוי המטבח הביתי, והטעם אכן מזכיר יותר את הטעם הביתי מאשר התעשייתי.

בשלב האריזה, ראינו איך אורזים את החומוס.
בחדר ענק ומבריק מנקיון (אמי הפולניה הייתה ישר שואלת למה אצלי בבית זה לא יכול להיות ככה) עומדות מכונות ענק שמניחות את הקופסא, שופכות פנימה את החומוס, סוגרות עם הניילון הנצמד והמכסה ופולטות אותה החוצה עם תאריך יצור.

134276_23
צולם ע"י פאביאן קולדורף

החומוס נארז בקרטון גדול ונשלח לסופרים.

134276_24
צולם ע"י פאביאן קולדורף

המלצת הגשה:

134276_25
צולם ע"י פאביאן קולדורף

בסוף הסיור, כשאנחנו רעבות חיכו לנו ממטעמיו של השף רפי כהן, חלקם בשימוש הסלטים הנושאים את שמו וחלקם מעשי ידיו.
היה טעים!


מהסלטים שקיבלנו ניצלתי את הפלפלפים הקלויים והסלט התורכי להכנת שקשוקה לעצלניים (בהשראת הפולניה). היתר הועברו להורים שלי שהתלהבו מאוד ולדעתי צבר צברו לקוחות חדשים/ישנים.

ואיך אפשר בלי מתכון? לכבוד החורף שחזר מרק:

מרק של חציל בלאדי שרוף באש עם יוגורט של השף רפי כהן

המרכיבים:
למרק:
2 קופסאות חציל בלאדי טבעי שרוף באש מסדרת "סלטי השף רפי כהן" של צבר
2 שיני שום כתושות
1/2 כפית פלפל שחור גרוס
4 כפות שמן זית
1/2 כף מלח
1/2 כפית אגוז מוסקט מגורר
להגשה:
יוגורט
שמן זית

אופן ההכנה:
1.    מניחים את כל מרכיבי המרק בסיר, מוסיפים מים בכמות של שתי קופסאות סלט ריקות ומביאים לרתיחה. מבשלים 4-3 דקות על להבה בינונית.
2.    מעבירים את תכולת הסיר לקערת מעבד מזון וטוחנים או שטוחנים בעזרת בלנדר מוט, עד קבלת תערובת חלקה.
3.    הגשה:יוצקים מרק לקערה אישית, מסדרים כף גדושה של יוגורט במרכז הקערה, מטפטפים שמן זית ומגישים.

134276_26
צולם ע"י ירון ברנר

הערת פולניה אחת לפני התודות:
הסלטים של צבר טעימים ושיש סיכוי גדול מאוד, שלמרות שאיני חסידה גדולה של הסלטים המוכנים, אקנה אותם. אבל חשוב לדעת ולקחת בחשבון שהם מכילים כמות גדולה יחסית של נתרן. לכן כשמשתמשים בהם כתוספת או כבסיס למאכלים אחרים, מומלץ שלא להוסיף עוד מלח.

ותודות:
תודה לאחיות לבית ורדי – ליאת שנמצאת בחופשת לידה והדס שליוותה אותנו וגילתה באיחור רב שאם יש עוגיות כדי לאכול אותן באותו רגע כי אחרת מישהי כבר תלאים אותן.
תודה לגלית ליפשיץ מלמד (בשם ליאת ובעיקר בזכות עצמה).
אם יש בסביבתכם ילדים קטנים (אחיינים, ילדים, אחים וכו') כנסו ל
אתר המקסים והנוצץ של ליאת וגלית.
תודה למלכה האם – אריאלה שהתעקשה שאני אבוא לסיור.
לסלטי צבר ורפי כהן שאירחו אותן כיד המלך.
ולבלוגריות האהובות עלי שהיו שותפות למסע המשעשע הזה.

יונ 282010
 

זו הייתה הידלקות ממבט ראשון. נפגשנו במקרה… זה היה פתאומי ולא הבנתי מה קורה איתי.
לא היינו לבד, אז לא ממש יכולתי לגעת… הוא גם לא היה שלי.

הפגישה השניה כבר הייתה מתוכננת. התלבשתי קז`ואל ובאתי עם חברות, הוא בתמורה הפיץ ניחוחות משכרים.

בפעם השלישית כבר הצלחתי לקחת אותו לעצמי למשך כשבוע. הוא היה רק שלי… היינו לבד… רציתי לנצל אותו עד כמה שאפשר לפני הפרידה שהייתה ידועה מראש.
כל יום חיפשתי רעיונות חדשים ומקוריים שנוכל לעשות ביחד. כל יום הוא הפתיע אותי מחדש ביכולות שלו… הלוואי ויכולתי לשמור אותי כשלי…
אחרי שבוע מפנק ביחד, נפרדנו. הוא חזר לביתו ואני נשארתי בודדה בביתי.

את מקומו במטבח אף אחד לא יתפוס… הוא מיוחד כל כך…

התרמומיקס שכמעט היה שלי…



















הוא חתיכי, מעוצב ולא תופס הרבה מקום במטבח. כשחושבים על זה, הוא מפנה מקום במטבח והרבה. התרמומיקס הוא מולטיטסקר במטבח: הוא שוקל, חותך, קוצץ, קוצץ תוך כדי בישול, לש, מקציף, מאדה, טוחן תבלינים ובטח יש בו עוד כמה פונקציות ששכחתי או שלא הספקתי להשתמש. דברים שביום יום צריך להשתמש בכמה וכמה מכשירים או סירים אחרים.
הניקוי שלו פשוט. קצת מים וסבון, הפעלה קצרה וזהו – מוכן לשימוש חוזר. ואם ממש עצלנים, אפשר להכניס אותו למדיח.

אז ממה ההתלהבות?
מכל הדברים המדהימים שהוא עושה ובכלום זמן. הוא מפנה זמן והרבה. אין צורך להשגיח על מה שקורה בפנים. ברוב המתכונים, זורקים את הדברים פנימה, בלחיצת כפתור (או עד שלושה) וחצי סיבוב, חומרי הגלם הופכים ליצירה קולינארית חדשה. לא צריך להישאר לידו, אין סכנה שהדברים ישרפו (הטמפ` שקובעים זו הטמפ` שהוא מגיע אליה ולא עובר אותה) וכשנגמר הזמן, הוא "קורא".

בשבוע שהוא היה אצלי (אגב, תודה יאיר שהסכמת לקחת את הסיכון ולהשאיל לי אותו), באמת העבדתי אותו כמה שיותר:
ראשית בכדי להתרגל אליו ולפונקציות בו. השתמשתי בו במבחן המעשי שלי ולא יכולתי להיות פתאום מופתעת מאי הצלחה של מתכון.

שנית, לבחון אם הוא באמת שווה ושזו לא סתם הידלקות של כיתה ד` (כן הוא שווה!).

שלישית, נותנים לי "צעצוע" לזמן מוגבל ואני לא אנצל אותו עד תום?
באחד הימים השתמשתי ברוב הפונקציות של המכשיר בכדי להכין ארוחה אחת מלאה: שקילה של חומרי הגלם. לישה של בצק כיסונים. קיצוץ חומרי הגלם למילוי הכיסונים. בישול המרק תוך כדי אידוי הכיסונים. קיצוץ ובישול הירקות שבושלו בסלסלה הפנימית בכדי לתת יותר נפח למרק.
התוצאה טעימה לא?


החסרונות: מבחינתי – רק המחיר כ-6000 ₪.
היו מי שאמרו כי נפח הכלי (2 ליטר) קטן להם מדי. כמי שמבשלת בעיקר ל-1 (כלומר לי  ), הנפח מתאים בול.


ומה עושים אם רוצים כזה?
יוצרים קשר עם פיין קוק ודואגים להגיע לאחת הסדנאות. קשה לי להאמין שלא תתאהבו.

ואיך אפשר בלי כמה מילים על יאיר פיינברג השף והבעלים של פיין קוק – החברה שמייבאת לישראל את התרמומיקס ועוד פתרונות חכמים, יעילים וחוסכי זמן במטבח:
יאיר מוכר לרובינו בתור הסו שף של סטפן ואלפרדו מקרב סכינים. אבל אל תתנו לזה להשלות אתכם, יאיר הוא הרבה מעבר לזה… נוסף על פיין קוק הוא גם הבעלים של הקייטרינג פיין קוויזן ושותף ביוזמות קולינאריות רבות כמו תערוכת מבשלים 2010.


ולסיום, מתכון לתרמומיקס:
מרק וונטון (שעוד זקוק לקצת שיפוצים ושפיצורים)
לכיסונים:
במקום להכין בצק כיסונים – אפשר לקנות דפי אורז בכמעט כל הסופרים, חנויות הטבע ובחנויות האסיתיות.

למילוי הכיסונים:
500 גרם חזה עוף חתוך לקוביות של כ-3 ס"מ
1 בצל קטן חתוך לרבעים
4 שיני שום
גינגר טרי
1 ביצה
פטרוזיליה
בצל ירוק
• קוצצים את הכל ביחד על מהירות 6 עד שמגיעים לגודל שרוצים (אני אוהבת קצוץ דק).
• לא שוטפים את המיכל וממשיכים.
• מכינים את הכיסונים – שמים ככף מילוי בכל עיגול דף אורז וסוגרים.

למרק:
שמים בתוך הסלסה:
עלי סלרי
גזר חתוך דק ואלכסוני
4 שיני שום
גינגר
פלפל שחור
כרישה

להוסיף למיכל עצמו:
800 גר` מים
שמן סומסום
ככפית אבקת מרק
רוטב סויה
• מסדרים את הכיסונים על גבי הורומה.
• מפעילים את התרמומיקס על מהירות 3.5, טמפ` ורומה, למשך כ-15 דקות, כאשר הורומה מעל.
• בודקים את מצב הכיסונים (אם צריך מורידים) וממשיכים לבשל את המרק עוד כ-5 דקות.
• אם רוצים עוד "טעם ונפח" למרק, בגמר הבישול, שמים את הירקות שבסלסלה בתוך המיכל עצמו וקוצצים במהירות 6 למשך כ-20 שניות.

טועמים ומתבלים על פי הטעם האישי ובתאבון!


28.6.10 – את הפוסט הנ"ל כתבתי בתחילת דצמבר. מאז ההורים שלי פרגנו לי תרמומיקס והחיים שלי במטבח השתנו.