ספט 202011
 

celiac-disease

המשפט הזה הוא חלק מהתגובות שאני (ולא רק אני) קיבלתי ומקבלת שאנשים שומעים לראשונה שגילו לי צליאק. הפוסט הזה הולך להיות אחר, שונה. העיקר שלו הוא ניפוץ עשרה מיתוסים ומשפטים שלרוב אומרים לצליאקים או על צליאק. לאחרונה נעשו בחלק ממדורי האוכל באינטרנט מספר כתבות בנושא הצליאק. חלקן היו אינפורמטיביות, חלקן שטחיות לחלוטין ועד כמה שידוע לי, לא נכתבו על ידי צליאקי.
תודה לחברי פורום צליאק בתפוז על תוספת התובנות שלהם. 🙂 

"אבל את קונדיטורית!"
נכון, אבל זה לא הופך אותי לחסינה. אף אחד לא חסין לצליאק.

"באיזו דרגה הצליאק שלך?" או "אם הצליאק שלך לא חמור, אז את יכולה לאכול את זה" או "את ממש קיצונית"
בצליאק אין דרגות. צליאק היא מחלה אוטואימונית שבה אכילה של גלוטן (החלבון שנמצא בחיטה על שלל סוגיה) גורמת לתגובה של תקיפה עצמית של הגוף את רקמותיו ובתחילה, את המעי הדק.
כן יש הבדלים בין רמות הרגישות הסימפטומטית שבאות לידי ביטוי אחרי אכילת הגלוטן. כלומר יכול להיות צליאקי שיאכל משהו שמכיל גלוטן ולא ירגיש כלום ומצד שני, יהיה צליאקי שיאכל משהו שמכיל מעט גלוטן ויחוש מיד בכאבי בטן ועוד.
בכל מקרה, בין אם הצליאקי סיפטומטית או לא, עם כל אכילה של גלוטן נגרם נזק למעי.

"אל תקחי את זה כל כך קשה…"
המשפט הזה נשמע לפעמים פעמיים. פעם אחת כש"מכריזים" על הגילוי ועוד לא מבינים מה זה אומר.
הפעם השנייה, המשפט נאמר כסוג של "בן דוד חורג" של "את ממש קיצונית".

לגבי האמירה הראשונה, אין מה לעשות למעט לקרוא וללמוד. באשר לאמירה השנייה, ראו תשובתי למעלה, ותזכרו שמדובר בשינוי החיים שלי ולכן מותר לי לקחת את זה קשה, כמה זמן שאני רק רוצה.

"אני הייתי מתה אם לא הייתי יכולה לאכול לחם ופחממות"
ניוז פלאש, אני אוכלת פחממות והרבה. תפ"א, אורז, תירס וכו' הם פחממות. 😉
אני גם אוכלת לחם, אבל הוא עשוי מחומרים אחרים שהם לא קמח על בסיס חיטה. ולא, זה לא מרזה.

"אין בזה קמח, אז את יכולה לאכול את זה"
אז זהו שלא. גלוטן לא נמצא רק במוצרים עם קמח. הוא נמצא במוצרים כמו סויה, אבקת מרק, שוקולד, אלכוהול ועוד מוצרים כמו תרופות, תוספי תזונה ולפעמים גם בקוסמטיקה. לפני ש"מכריזים" על מנה כמתאימה לצליאקי, צריך לדעת ולהבין ממה היא מורכבת.
אגב, אם זה כשר לפסח זה לא אומר שזה כשר לצליאק. מצה שממנה מכינים קמח מצות גם מכינים מ – קמח. :-/

"נו, אז תאכלי סלט"
מנת הפלא של הצליאקים כשאוכלים בחוץ או מתארחים אצל אחרים שלא ממש בא להם להשקיע. ואם דווקא בא לי סטייק?! מה, אי אפשר להתקשר ולברר מראש אם יש במסעדה מנות ללא גלטון? ברור שאפשר ויותר מזה, בחלק מהמקומות יסכימו אפילו להתגמש עם מרכיבי המנות במידה ויקבלו התראה מראש. ממליצה בחום על שימוש
באפליקציית בלי גלוטן
לאנדרוייד.

מארחים? תתייעצו עם האורחים שלכם, אל תנסו לקבל החלטות על דעת עצמכם. תאמינו לי, יש מספיק תחליפים שאפשר להשתמש בהם או להכין (ורוב הסיכויים שזה יהיה יותר בריא) או נביא את כל האוכל מהבית אם צריך ולא זה לא יהיה טרחה או נתכתב איתכם שעות במיילים ולו רק להימנע מהבאסה של הגעה למקום ולגלות שאין לנו מה לאכול או לאכול שוב – סלט.

"אוי, זה דווקא נורא טעים"
ומה חשבת? שאני אוכל אוכל מגעיל?
טוב, יש מזון שהוא לא טעים ומאכזב, אבל לרוב זה מזון תעשייתי קנוי שנעשה עם מחשבה לעשות רווח ופחות על הטעם. מאכלים בייתים הם לרוב טעימים מאוד ומורגשת בהם ההשקעה בטעמים, בחומרי הגלם ובאהבה.

"יאללה, כולה נגעתי בקצה של החומוס עם הפיתה"
נגעת – זיהמת.
גלוטן עובר בקלילות: הוא נישא באוויר (ולכן חלק מחברות המזון הגדולות כותבות על מוצרים "עלול להכיל גלוטן"), עובר במגע (עזבו אתכם מדאבל דיפניג, מספיק רק דיפ), לא נשרף על האש או בתנור
 וכו'. בקיצור תם עידן צלחות החלוקה לצליאקים.

"נו, אז תאכלי את הלמעלה/למטה/מהצדדים"
ראו תשובתי למעלה.

"הלוואי ויעבור לך" או "תעשי דיאטה ואח"כ תחזרי לאכול רגיל"
לצערי גם רופאים חוטאים במחשבה שניתן להחלים מצליאק. עד כמה שידוע לי (ולמקומות שאני קוראת בהם), אין מקרה של החלמה מצליאק. גם אין תרופת פלא או כדור שניתן לקחת.

 Celiac-Disease-Gluten-Free-Diet

חברים או משפחה של צאליקי? מעבר לניפוץ המיתוסים, הינה כמה דברים שכדאי שתזכרו:

·         "גילוי" הצליאק מחייב שינוי מלא ומידי של התזונה של הצליאקי והתגמשות מצד המשפחה וחברים. צריך להבין שאין אמצע הדרך, אין הרגלה הדרגתית, ולכן השינוי שיכול להיתפס בעיני המתבונן מהצד כקיצוני.

·         תחקור החברים/מסעדות/רשימות מרכיבים וכו' לא נעשה כי משעמם לנו אלא כי אנחנו רוצים לוודא שאין בזה גלוטן שיכול לגרום לנו להרגיש רע בטווח הקצר והארוך.

·     גם כשממש מקפידים על תזונה ללא גלוטן, ברגע שאוכלים מחוץ לבית, קשה לנו לשלוט ברמת הזיהום המשני ולכן חשוב להקפיד על המקומות בהם אוכלים ומה אוכלים.

·         כיום קיימים הרבה מאוד תחליפים שגם זמינים בסופרים רגילים ולא רק בחנויות טבע.

·         עלות התחליפים הוא משמעותית יקר יותר. לחם ללא גלוטן עולה כ-20 ₪ לכיכר של 400-500 גרם. הוגשו מספר הצעות חוק להקלה ופיקוח מחירים על מוצרים ללא גלוטן.

·         למידע נוסף על צאליק, אתם מוזמנים להיכנס לאתר העמותה.

נתקלתם במצבים דומים? שתפו בתגובות!  

 

אזכור

 Posted by at 21:07  אישי
מאי 082011
 

איפה שהוא בבית של ההורים שלי מונח שיר שכתבתי כילדה. הוא מדבר על פרחים נובלים ומאבק לחיים.
את השיר כתבתי לסרן ניר פורז וסמל נחשון וקסמן. לא הכרתי אותם… אבל משהו בכל הסיפור שלהם, בהקרבה, נגע בי. כל כך נגע בי שישבתי לכתוב על זה שיר.
אני זוכרת בדיוק מה עשיתי ומה לבשתי באותו הערב כששמעתי על הניסיון ההצלה.

אני גם זוכרת את אסון המסוקים… מראות הקיטבגים הזרוקים ואת רוני דניאל מגמגם… עומדת במגבת מול הטלויזיה הקטנה בחדר שינה של ההורים שלי. המומה.

אני זוכרת מסוקים עוברים מעל הבית שגרתי בו בנהריה, ירי קטיושות בחמש בבוקר ואת רעש הפצמ"רים שהיו חיילי צה"ל מפגיזים בחזרה.

אני זוכרת את הטלפון של נילי ביום שרונן נהרג… הייתי בהשלמה חיילית… באותו היום יצאתי להצטלם לתעודת הקצינה שלי. הנחתי שאף אחד לא יחפש אותי כי גם ככה לא הייתי זמינה בקורס והשארתי את הנייד בבסיס.
אבל נילי חיפשה אותי, היא חיפשה אותי מהרגע שהיא שמעה ואני לא הייתי זמינה ושמעתי את זה במקרה בחדשות של 12 בצהריים.
הרמתי לה טלפון, אמרתי לה שתגיד שלא נכון, שזה רונן אחר. אבל זה לא היה.
לקחתי את הנשק ורצתי לחדר אוכל לחפש מפקד שישחרר אותי… שאני אגיע להלוויה… והגעתי, בקושי.

רונן ואני למדנו בכיתות מקבילות מכיתה א' ואם אני אפשפש בתמונות מהגן, יש סיכוי שאני אגלה שהיינו יחד גם בגן, בכל זאת, נהריה.
גרנו שני בתים אחד מהשניה, מה שהוביל למשחקים משותפים בחופשות… ממחבואים ועמודו דרך שוטרים וגנבים ודגלינו. לא היינו חברים הכי טובים, אבל היינו חברי ילדות.

אני זוכרת שכשחזרתי מההלוויה, היה גשום וסוער וביטלו את התס"חים שתוכננו לנו לאותו ערב. אחד מהחברים שלי לקורס ניסה להסביר לי איך רונן נהרג… איך זה קרה כי מבחינתי זה לא היה נתפס. לא היה בזה שום הגיון… גם התמונות שפורסמו למחרת בעיתון לא עזרו… רק הזמן.

בשנים הראשונות עוד הייתי מגיעה לטקסים בבית עלמין, אחרי כמה שנים ויתרתי הפסקתי. הזיכרון איתי. לא משנה אם זה רונן, ארי-רם*, ליעד (בני כיתתי) או כל אחד מהחיילים ששמעתי את הסיפור שלהם… אני יודעת שאני פה בזכותם.

 

*ארי-רם נהרג ברפטינג בדרא"מ.